יא כסלו, תשע׳ה 3/12/14
אבא שלי ז׳ל אהב לגנן ולטפל בעצי פרי שגדל מאוחרי הבית. באביב הוא זבל אותם (הריח!), במשך הקיץ השקה אותם, ופתאום, תפוחי עץ, אפרסקים, ואגסים. הוא אהב את העצים כילדיו. אז נבהלתי בוקר אחד כשלקח מסור ענק והתחילֹ לקטוע ענפים מהעצי תפוחי עץ. הסביר לי את הקסם של זמירה, שכדי לקבל יבול טוב חייבים לבלום את גידול גזע עץ ולהזרים מזון ומים ליבולים
שנים אחרי לימוד על חקלאות למדתי על התפתחות המוח. כעובר וכילוד תאי המוח ׳מחוברים׳ בצורה לא מסודרת ומכוונת. גוש אחד. עם לימוד, יש תהליכים כמעט אין סופיים של חיבורים בין ענפי התאים (דנדרייטס)וגם תהליכים של זמירה ביולוגית שמאפשר רקימת מערכות של נורול מטרקסים. בעצם, בלי זמירה יש בלאגן
נזכרתי בזמירה קוגנוטיבי הבוקר. קליינט תיאר תחושה מקיפה וחודרת של עומס נפשי. בעצם כבדות. עם קצת משא ומתן, החליט שראשו מלא מדי בשאיפות וחרדות. אז לקח מסור וזמר קצת פה ושם. קצת פחות דאגה על סטטוס בעבודה, קצת פחות מריבות ועצבנות על דברים קטנים, וקצת פחות תחרות עם חברים. דברים גדולים,לא? אבל מי יודע? סיפר שמרגיש יותר קל, יותר מפוקס, יותר ממוקד.
ואולי נצפה ליבול טוב