פנינה קוגנוטיבית #020–א טבת ו, תשעה 28/12/14

משך פנינה הקודמת: איך ליצור נגישות עבור קליינטים ש׳שיחה׳ טיפולית קשה להם.

מאלו, יש קליינטים שהם טירוניים בפסיכותרפיה. אף פעם היו בטיפול. המסגרת מוזרה לגמרי; נכנסים למשרד סגור, עם סוג בן אדם מוזר. שמעו ׳דברים׳ על ׳מקצועיים׳. המקצועי ששואל אותם כל מיני שאלות מוזרות על נושאים מביכים. מי לא היה מבוהל? מי לא היה משותק קצת?

לכן, אנו בונים גשרים ושוברים את הקרח עם חכמה. מסבירים מראש את תהליך של כל שיחה ותהליך טיפול. משתמשים בדפי הסבר, פוסטרים, ושאלונים רלוונטיים שמטרתם לא רק לאסוף מידע אלא גם לחנך את הקליינט לשפה חדשה, שפה של מודעות עצמי ותובנה. איורים וטבלאות מוסיפים לאוירה של נגישות. אנו גם מעבירים פעם מדי פעם דוגמאות של אחרים  כדי לחולל ׳תחושה׳ של נקודות מצפון.

ביקוש למשוב הוא גם קריטי. כמטפל בשיטת תרפיה קוגנוטיבית, אני שואל פעם מדי פעם שאלות משוב כאלו:

האם אני מבין אותך נכון?

האם אני עוזר לך?

האם יש משהו חסר?

בתחילת השיחה, אני שואל, ׳בעוד 50 דקות תצא מפה. על מה אתה רוצה להתיעץ? על מה חשוב לשוחח עליו?׳

קליינטים חסרי סבלנות. רוצים כבר להתאושש ולסיים את הטיפול אפילו לפני שמגיעים אלינו. יתכן שציפיותם תהיו מוגזמות בכל מיני דרכים: צורך בטיפול, תדירות וקצב טיפול, והסטיגמה שקשורה לטיפול פסיכותרפויתי. אני מזדהה בחוסר סבלנותם; אני גם רוצה שלא יסבלו יותר. ׳אבל׳ אני מסביר, ׳הבעיות והאתגרים שעושים לך את המוות לא פשוטים. אחרת, היו נפתרים מזמן. לכן עלינו לכבד אותן כחידות רציניות.׳

שבוע טוב לכולם!

יהושע