פנינה קוגנוטיבית #024 טבת י׳ד, תשעה 5/1/15

קליינט מגיע. סובל. מבולבל. מתלבט. יודע מה רוצה.  או לא יודע מה רוצה. עם כל המעורפלות, יודע לזהה ממה הוא מפחד: מהפכה דרסטית שאמור, לדעתו, לפגוע בתחושה של יציבות חברתי. אנושות הוא גזע חברתי: חמצן היא בסיסי לגוף; חברה היא בסיסית לנפש. סיכון, אמיתי או דמיוני, לעמדתו בחברה עלול לגרום חרדה ונמנעות. בדרך כלל, הקליינט עדיין זקוק לחברות בחברה לכל מיני סיבות, וגם סיבות טובות. ולכן, אפילו כשאנו מבינים (ואפילו כשהקליינט מבין) שחייו חברתי גובים מחיר נורא (ותבינו שיש מחירים שקשה לתפוס כמה רע בני אדם אחרים)  אנו חייבים להתקדם בזהירות ובעדינות. לא מיד (או באף זמן) מדברים נגד השבט, משפחה, זוג, וכו׳. כן מתחילים בשפה או לקסיקון או ז’רגון חדש. מדברים על רגשות, על ערך עצמי, על שאיפות, על כשלונות, על כל מה ש׳טבאו׳ חוץ מחדר ארבע כותלי חדר טיפול. ועם זה רוקמים יחס טיפולי שאחד ממטרותיו היא לשנות מקומו בחברתו