פנינה קוגנוטיבית #021–ב טבת ז, תשעה 29/12/14

אתמול דברנו על הטירונים, שמוזרות טיפול פסיכותרפיוטי גרידא משתיקה אותם. היום, נדבר באלו שחסרים להם שפה לעולם הפנימי משותפת שדרכה הם יכולים לשתף אותנו (ואחרים!) בעולמם פנימי. 

בכלל, אנו, לדעתי, מדגשים תקשורת מילולית מדי. אולי זה בגלל החוסר סבלנות התרבותי: כולנו רוצים אינפורמציה מיד וללית אפשרות להתקין שקע USD בכדי להוריד את האינפורמציה במהירות 10 מגה לשנייה דרך כבל, אנו ׳מתמודדים׳ עם תקשורת מילולית. אבל מה שאנו שוכחים שאפילו פרויד (זוכרים אותו?) יותר השתמש בסימפטומים חיצונים (כהיסטריה ועוד סוגי מחלות פיזיות) כגשר לעולם פנימי. 

בעצם מה שנאמר פה שאינפרציה1 ללא דרישה לתקשורת מילולי היא הדרך לפתוח לגשר להרבה קליינטים. אנו פשוט שמים לב: איך הם לבושים, איך נראים, ואיך מרגישים פיזי (אני מסתייע ברשימה של מחלות קלות כאבים שונים שאני מראה לקליינטים שקשה להם לדבר). הגוף ונפש מחוברים ולהקשיב לגוף היא גם להקשיב לנפש. 

ויש עוד דרך: לפעמים כתיבה היא הרבה יותר נוחה. אני מזמין קליינטים לכתוב: אימיילים, יומנים, שירים, בלוגים, ותגובות בבלוגים של אחרים. בדרכי הבעה אלה קליינטים יכולים לשלוף מעולמם פנימי במנגנון ובצורה מוכר להם ולשתף אותנו במה שקורה. זכור לי לא מעט מקרים שקליינטים באמצע שיחה ׳רגילה׳ פתחו מחשבים ניידים וטלפונים ושלחו אלי (שיושב במרחק מטר) מיילים וסמסים ונהנלנו חלקים חשובים בפורמט זו. כמובן, אנו חייבים גם להתחשב בעצמנו: איך נשתמש בחומר ובגישה זה ואיך לנהל את הצד האתי וגם הצד העסקי. 

וגם יש דרכי אחרים וכמובן הרבה הרבה שיקולים. נגיע להם מחר.