אחת הסצנות הכי אהובות שלי בסרט, ׳הקוסם מארץ עוץ׳ היא בסוף הסרט. דורתי, איש הפח, האריה, והדחליל חיסלו את המכשפה הרעה של המערב. הם מחזיקים במטטא שלה ומתחננים לפני הקוסם האדיר והגדולֹ לתת להם משאלות ליבם. עוד לא מבינים שהקוסם שרלטן לחלוטין; שדרך טריקים ושטיקים והרבה פסיכולוגיה חברתית הצליח לשלוט על מדינה שלמה של גמדים. מי גילה את השקר? טוטו הכלב. הבני אדם היו עוורים לעובדות; חשבו שהם יודעים את האמת ומבינים את כל הסיפור. אבל טוטו, אין לו את נקודות תורפה הפסיכולוגיות וחברתיות האנושיות, בקלות מוצא את השקרן. הוא גילה את האמת טרם שהמוקסמים מצאו את החורים בסיפור.
סנצה זה מזכיר לי איך שמערכות פוליטיות שולטות ומשתיקות את הכפופים להם שבאים לטיפולנו. בעצם גיוסם לטיפול היא דומה מאוד לאחד מהמטרות הבסיסיות של טיפול קוגנוטיבי: לערער את היציבות ואת תחושת ודאות של ׳עובדות׳ ו׳הנחות׳. (אצלנו, חוסר ודאות הוא כלי עבודה וגם סימן של התקדמות.)
זה אומר שחלק גדול מהאלמות מטעם פוליטיקה נמצא בראש המטופל. בטח שילד מוכה או אישה מוכה או שכיר שחוק ומנוצל שמעו שאסור להעיז לבקש הסדר חדש ביחסים. או מדוכא ראה בעיניו כמה אכזרי ומגבילֹ העולם.אבל אמירה וראייה גרידא היא רק תחילת הסיפור של אזיקים חברתי. הדמיון, הנובע מפחדים רבים ועוורון פסיכולוגי, מושך את האסיר לתא כלא. עלינו לעזור לקליינט למצוא את החורים וחלקים החסרים בנארטיב שלכפיפות. שואלים שאלות, מחפשים לרגעים של שחרור ושל עצמאות ועוזרים לקליינט לשחזר רגעים אלו ולהרחיב את עצמאותו.