פנינה קוגנוטיבית #010 כסלו טו, תשעה 7/12/14

טו כסלותשעה 7/12/14

הסוסיולוגדייויד קרףבספרו לשוח על דכאון1מתאר מצב של אי–קוהטי2 בתחושת דכאוןבשלב זהאין מילים לחוויה פנימית ולתסכולים פיזיים וחברתייםרק קיימות תחושות מעורפלות שמשהו ׳לא בסדר׳וברגע שהסובלֹ מוצא מילים לחוויתו הוא מרגיש פחות מבולבלפחות מעורפל בתוך עצמולראושונהבזמן מי יודע,יש לו זהותאולי זהות של חוליאבל זהות שמקיף את חוויתו ושמסביר לו ולאחרים מה קורה במילים ובמושגים (׳מטבע׳שבתרבותו אחרים מכבדים ומעריכיםחולי ומחלה

המודל המדיכלי לדכאון ועוד ׳מחלות נפש׳ הוא מאוד נפוץ בתרבות ארצות המערב (וזה לא המקום לכנס להשלכות הרבות של המודל הזה). אבל מה שרלוונתי מאז קומנו על פני הארץ עד היום הוא הצורך לזהות ולהזדהות והתקשרות חברתי לפי זהות זה בכדי לטפס מהבור של סבלאנו זקוקים למילים שהוכפים את החוייה למוגדר וגם אנו זקוקים להכרת הזולת במצבנו כמו שאנו מתארים אותו

(לכל מיני סיבותסובלי דכאון מוצאים מענה במקצועיים כמונו (וגם זה לא המקום לכנס לכל ההיסטוריה ואידיאוליגיות של המשק של פסיכותרפיה ודבר הכי חשוב הוא לכבד את צורך לשיתוף פעולה שלנו בתהליך ההזדהות האישי של הסובל

אחרת, פשוט, אין שיחה

 

 

 

 

Speaking of Sadness: Depression, Disconnection, and the Meanings of Illness (1997)

2 Inchoate