פנינה קוגנוטיבית כסלו ל, תשעה 22/12/14
לשכנים היה כלב רועה גרמני. היה אגרסיבי, נבח הרבה, ופעם אחת נשך אותי כשהתקרבתי אליו לאסוף כדור שסטה מדרכו. הורי דברו עם שכנינו, וכמובן בקשו סליחה, וקשרו את המפלצת עם רצועה ויתד חזקות שקועות עמוק בקרקע. נתנו לו כמה מטרים של חבל לטייל קצת אבל ברגע שניסה לצאת מהעגול, נמשך אחורה. כילד ובכקרבן אהבתי לנג׳ס אותו לראות את אויבי רץ אחרי ופתאום נעצר במשיכה חזקה של החבל.
איזו קייף.
כשמדברים על אישיות אני נזכר בכלב הכלוב הזה. אישיות היא ביטוי מורכבת ומסובכת אבל אני מגדיר (בקצרה) אותה ככה: אישיות היא איסוף של הרגלי חשיבה, התיחסות, וגירוי וויסות רגשי שהן מגדירים ומנסחים את חיינו הפנימי ,את חיינו החברתי ואת המצאתנו בעולם. ׳בתוך׳ המעגל, אנו ׳חופשיים׳. אבל ברגע שקיימת דרישה חריגה אנו מרגישים קולר או אי נעימות מסביב לצאוורנו. ובעצם הפרמטר הכי רלוונטי שמאפיין אוכלוסיה שמאובחנת כ‘סובל‘ (ולא נכנס עכשיו לנכונות של שימוש בשם פועל ׳סבל׳ בקשר להפרעת אישיות) מהפרעת אישיות היא כמה חזקה הקולר לרסן את יכולת להסתגל, להתפתח, והגיב לדרישה הפנימית, הסביבתית, וחברתית.
כי איזו קייף יש בחיים עם קולר מסביב לנפש ונשמה?
חנוכה שמח לכולם!!
יהושע