כולנו רוצים לדמיין שאנו בעלי בחירה. דטרמיניזם פוגע בדמות עצמנו. זה לא המקום לדון על חידה בסיסית זה. אבל מה שברור שפעילות מעל כרחנו. טבענו כופה עלינו לעקוב אחרי נקודות מידע ונקודות סנסוריות. ולמרות הספונטניות ואוטומטיות של חוייה סנסורית יש חוקים. והחוק הראשון בחוייה אסטטית היא מה שמכונה peak shift. 

בלי לכנס למה שחוקרים מצאו בניסוים עם גוזלי יונים, peak shift היא נטייה למקד בגירוי סנסורי (טריגר) שמכיל יותר מהתכונה המותנית. לכן, אנו מסתכלים יותר בקריקטורות של פוליטיקאים מתמונותם. כמובן, נטייה זה לא פועלת בווקאום; בטח שיש מצבים שאנו יותר שמים לב להמחשה ׳נורמלית׳. אבל ברירת מחדל היא לראות את תכונה המודגשת ׳יותר׳. ואומנים משתשים באפקט peak shift לתפוס אותנו.