The Avot prayer is a microcosm of Jewish history. It begins with Abraham and concludes with the promised redemption. This formula underscores that the mutual relationship between God and Man is rooted in the history of the Jewish people. Far from a deity that is cold and detached from the nitty gritty dirtiness of life here on Earth, Jewish belief sees a God present in our history. Through the good times and the bad times, through the tests and tribulations of our ancestors God is as still present now as He was then. And it’s from the recognition of His presence that we can get on with the business of prayer.
Monthly Archives: April 2016
רוחניות יהודית ודלוזיות
כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל:יד)
בוא נשב דקה ונדון בדלוזויות. בלקסיקון הפסיכאטרי המערבי דלוזיה היא מחשבת שוא. ׳שוא׳ פרושו ללא הצדקה מציאותית. דוגמאות שכיחות: פרנויה שמתבטא כאמונה שאחרים רודפים אחרי וכוונתם ללא ספק לפגוע בי. או מסקנה שאני בן אדם עם זהות מיוחדת או כוחות מיוחדות. למשל: אני המשיח או אני יכול לחזות את העתיד. (פעם טפלתי באשה שידעה איך זרמה תנועה בכל כביש בארה׳ב.) או שאני מתועב וחסר ערך.
רנה דקארט, אבא הפילוסופי של עידן המודרני, הזיז את מרכז אדם מהנשמה לראש. בעקבותיו, פסיכאטרים עד היום מתיחסים לדלויזיות כתופעה מחשבתית שמקורן במוח. הצלחתם המוגבלת לשכך ׳סימפטומים׳ דרך טיפולים תרופתיים אלו נותנת ׳קצת׳ הצדקה לגישתם למרות השאלות הרבות שעדיין מרחפות ללא תשובות וגם המחירים הקשים שתרופות אלה גבים מהחולים.
אולם כיהודי מאמין רנה דקארט הוא לא ׳הגדולֹ׳ שמודרנים חושבים עליו. בעקבות תורותיו התגלגל כדור שלג קָטַסטרוֹפִי שאיפשר השמדת רצח עם כלגיטימי במידה שהוא הגיוני (חלילה) ומרכזיות חומריות וכלכלה כבסיסים לאתיקה. בשבילי, חסרות לדלוזיות ערך עצמי. כיהודי מאמין, יש למחשבות ערך רק במידה שהם מחוברות למעשים דהיינו לקיום המצוות והימנעות מעבירות. לא משנה מה אני חושב: העיקר שאני אשתחרר מהמלכודת של חשיבה ולצאת מהתא כלא של הגיון ולהיכנס לצוותא של הקוסמוס שהיא הרגע של עשיית מצווה.