Monthly Archives: January 2015

Cognitive Pearl #030 Tevet 20, 5775 January 10, 15

After a short digression to talk about the weather, let’s return to engaging clients who are hard to reach because of ‘political concerns’. This means that tribal, familial, marital, employment or other structures prohibit emotional authenticity. Such clients have been socialized to believe that opening up in any way is viewed as undermining hierarchical power.

In previous posts, we discussed some subtle and ‘back door’ techniques to bridge the taboos inherent in treatment. Now we’ll focus on more direct methods. To do that we’ll start with the Story of Pinocchio, a seemingly simple child’s tale but one with many many deep allusions.

The story goes that there once was an unmarried puppet maker named Gepetto. Given a piece of wood from a magical tree, Gepetto  fashioned a little puppet boy, perhaps to fill the void in his life. This puppet is ultra advanced: not only does he come with the standard strings and wires, he also has a special nose that grows whenever he lies. Despite Gepetto’s best efforts, the puppet cannot seem to stay out of trouble. Pinnochio gets involved with the wrong crowd, damages his wooden limbs, and eventually nearly drowns when he falls into the sea and has no idea how to swim. Gepetto, also unable to swim, also nearly drowns in an ill-fated rescue attempt. A large fish swallows the two. Pinnochio saves the day when he sets his leg on fire, causing the fish to cough the two of them up onto a beach. Impressed by his courage and ingenuity, a fairy god mother turns the little puppet into a real flesh and blood boy. 

 

Of all the allusions in this charming story, it’s the growing nose that is most relevant in our present discussion. Lying is a universal prohibition. Clearly, no civilization could exist if individuals were permitted to lie. That being said, lying has some redeeming qualities. Beyond the potential hurt caused by ‘radical truthfulness’, lying often creates a privacy space in which we can grow, regress, and try new things out without interference by others. 

 

An example will help: Let’s say I tell my friends that I’ve joined a gym; I will no longer be able to meet with them on Wednesday evenings. In truth, I’m going to an acting class. At this stage, I’m not ready to tell my friends that I’m doing something which they may ask questions and which I don’t feel like answering. So by lying to them, I save myself the trouble and I also create a space where I can comfortably grow and experiment with new opportunities. 

 

Of course, if I had enough courage then I could tell my friends the truth without worrying about their reactions. Perhaps if my friends were a bit more supportive and less judgmental I wouldn’t feel so threatened by them. Yet, the situation is not ideal; I want to take that class but I don’t want the hassle. So I create an invisibility cloak of sorts. My friends have no idea that I’m lying; all they see is me going to the gym. That lie allows me the privacy I need. 

 

Unlike me however Pinocchio could not even lie. So he found what he could: some bad friends and some self destructive behaviors. Sadly, and this is no child’s story, our politically silenced clients are in the same boat; they have needs which they can only get met, partially at best, through the self destructive ‘solutions’ of addictions, depressions, personality disorders, eating disorders, and somatic disorders. Unfortunately, we, as the ‘approved’ problem solvers can, even with the best of intentions, make matters worse. 

 

More on this tomorrow. 

 

Shavua Tov!

דפוסי חשיבה שליליים המאפיינים מצבי רוח רעה חרדה, ודכאון

 דפוסי חשיבה שליליים הם הטיות בחשיבה שגורמות לנו לפרש את תכולת ואירעורי המציאות בצורה שלילית ומגבילה. אחת המטרות היסודיות של גישת קוגניטיבי היא זיהוי של סורגי חשיבה ושינוי ביתחסות לעולם, הן עולם החברתי, הן העולם הפיזי, הן העולם הפנימי. הלפניך רשימה של דפוסי חשיבה. כשאתה קורא אותם, תזהה איזו דפוסי חשיבה משפיעה(ים) עליך.

שחור או לבן (חשיבה דיכוטומית)

הכוונה לנטייה לפרש אירועים, התנהגויות, אחרים, וכל מיני דברים חשובים באופן שחור או לבן, או טוב או רע, או מצליח או כושל, ועוד ועוד דרכים קיצוניים. במבט שחור או לבן, אנו לא שמים לב למה שעומד בין הקצבות. במבט כזה, עולמנו מצטמצם. אין אופציות ואין שום מקום לגמישות ולאלתר.

הכללת יתר

מסקנה שנציג אחד של קבוצה אנשים דומים מציג את כולם. או שהתוצאות של אירוע בודד יחזרו שוב בכל אירוע דומה בעתיד. אם אתה נוטה לחשוב, לתכנן, ולדבר במונחים של “הכל”, “אף פעם”, “תמיד”, “כל פע שבלה, בלה, בלה” מדובר בהכללת יתר. הכללות יתר ממסנוור אותנו לחריגים ולאופציות ששכיחות חוץ מהמונחים שלנו.

לפסול את החיובי

הנטייה להמעיט ולפסול בערכן של חוויות חיוביות.זה כולל ציניות ופסיביות שהן בעצם סוגי שתיקה.

קפיצה למסקנות

הסקת מסקנות על בסיס שיטחי לא מספיק או ללא בסיס עובדתי כלל. כולל הנטייה להאמין שאתה יודע מה אחרים חושבים (קריאת מחשבות) צפייה של העתיד.

סינון

הנטייה להבחין רק בצדדים השליליים של הסיטואציה או להבחין רק בצדדים בשליליים שלך עצמך.

קריאת מחשבות

הנטייה לדמיין שאתה יודע בדיוק מה שהזולת חושב עליך ומה הוא יחשוב עליך אם תעשה ככה וככה.

ניבוי העתיד

הנטייה לחשוב, להגיב, ליזם, ולדמיין על פי ניבוי על העתיד. ניבוי  תמיד מעוותת הן כולו הן חלקי

חשיבה רגשית

המסקנה שאם אתה מרגיש משהו הוא בוודאי ככה, נכון, כדאי, הולם וכו

נטילת אחריות יתר

הנטייה להאשים את עצמך יותר מדי. אתה מאשים את עצמך בשל אירועים שמחוץ לשליטתך

פנינה קוגנוטיבית #028 טבת י׳ח, תשעה 9/1/14

 

אחרי סטייה קטנה לדבר על מזג האוויר, נחזור לדיון על אילמים מטעם מערכת שבטית, משפחתית, עבודה, חברתית או סוג פוליטית אחרת. ולהרחיב את תיק התערבויות וגישות קוגנוטיביות לגייס חבר׳ה זה לטיפול ועזור להם בלי לגרום לתוצאות לוויות אישיות (כולל נשירה מטיפולנו) אני חייב להצטייד בסיפור ילדים מאוד מאוד עמוק: הסיפור של פינוקיו, הבובת עץ עם האף הגודל כשהוא משקר.

בקיצור: ג׳פפטו הנגר, רווק, מתמחה בעשיית בובות תאטרון, מרגיש חור בחייו. 

מברק!!

‘אני אעשה לעצמי בובת עץ למלא לי את החלל’

אבל ג׳פפטו לא רוצה להסתבך באף שטויות של ילדים. חוץ מהחוטים שדרכם מניע את גופו, ידיו, ואת רגליו של יציר כפיו, הוא מתקין מכשיר משוכלל להעצים את שליטתו על הבובה: אף הגודל כל פעם שפינוקיו משקר. כנראה, כמו שקורה בכל פיתוח טכנולוגית חדשה, יש טעיות בגרסאות הראשונות. פינוקיו הולך לבית ספר כמתוכנן אבל כל יום מסתבך בכל מיני דמויות ופעילויות לא טובות. כל פעם ג׳פפטו צריך לחלץ את פינוקיו עד שיום אחד פינוקיו, שלא יודע לשחות, נופל לים, טובע, וג׳פטטו שגם לא יודע לשחות, טובע, עד שדג ענקית בולע שניהם ופנוקיו נאלץ להציל את שניהם. איך? הוא מוריד אחד מרגליו, מצית אותו באש, הדג משתעל, ופולט אותם על חוף הים.

הסימבוליות בסיפור הילדותי הפשוט הן רבות. הכי חד מהן: שלילת יכולת פינוקיו לשקר. נניח שלשקר היא רעה ביותר. מוצאים בכל תרבות שאסור לשקר. וכמובן, יש צדק באיסור השקר: החברה לא יכולה להתקיים עם שקרים. עם זה, יכול להיות, שיש משהו מאוד חיוני בשקרים. והיא: לבנות וילון צניעות בכדי לאפשר התפתחות ושינויים וריגרסיות טובות בלי לחץ חברתי כנגד.

דוגמא: אני מספר לאחרים שאני הולך לחדר כושר. הם מאמינים לי. אין להם שום סיבה לחשוד שאני משקר; לדעתם, אני מספר להם את האמת. אבל אני באמת הולך לשיעור משחק. למה אני משקר? כי אני לא רוצה את כל ההשלכות הכרוכות בסיפור האמת: השאלות ואולי הליגלוג של חברים. אני טרם מוכן לספר למשפחה ולחברים לאן אני מתעלם מדי יום רביעי. אז השקר מאפשר לי כפיל מקובל והכפיל מיזם לי פעולת סטייה לאפשר לי מקום להתפתחות.

במצב האידיאל לא הייתי צריך ליצור כפיל כזה ולשקר. אם היה לי מספיק אומץ הייתי מספר להם את האמת ולא הייתי כל כל רגיש לתגובותיהם. אם מערכת יחסים הייתה יותר תומכת, מעריכה, מאשרת, ומקבלת לא הייתי מרגיש כה מחונק. אבל במערכות חברתיות ששולטות בהן שליטה ואיום אני משתמש במה שיש למצוא פינה לעצמי. בעצם, היכולת לשקר שנשלל מפינוקיו היא היכולת לבנות לעצמו חיים פנימיים. אבל הרוח האנושי לא נכבה ולא נכנע לגמרי: הוא מצא את מקומו איפה שהיה מקובל: בחברת ילדים ׳לא טובים׳, עבריינים, נושרים. 

וזה מה שקורה עם הרבה מהקליינטים שלנו. ועל זה נמשיך שבוע הבא. 

שבת שלום לכולם

יהושע

Cognitive Pearl #029 Tevet 16, 5775 January 7, 15

In honor of the snow falling outside my window, let’s consider the cognitive therapy dimensions of the weather.

“The weather?! What’s weather got to do with cognitive therapy?,” I hear you asking.

Weird as this may sound, there are a few ways that I’ve learned to integrate the weather into cognitive therapy, especially with the depressed and with those whose moods and anxieties run and ruin their lives.

The first way is the metaphor of the weather as representing a force that’s completely out of our control. Short of figuring out how to force the weather to comply with our whims, the weather forces us to react to it, to fit our lives into it. Cognitive therapy poses that while the weather outside rages, as it will, we are in control of our inner world. By taking hold of the internal experience of thought, feeling, interpretation, and association we can become in control of the best part of who we are: our minds. The processes, tools, and skills of cognitive therapy will get us there.

 

A second way is using the weather as a barometer (pun intended!) of social and environmental connectedness. Over the years1, I’ve learned to observe how my clients’ reactions to eclipsing external events such as the weather, war, terror attacks, presidential visits, car races and all of the craziness of Jerusalem. Their reactions tell me so much about their ability to be part of the social fabric of an organism that looks like a city. It also gives me a view into their ability to slip in out of social roles and emotional states. For example, today’s snow renders so many of us into excited joyous children. That’s unless we’re too stuck in either our agenda or our fear of being someone different. Joyous living requires flexibility, the ability to flow with life even as we hold onto our aspirations and values. 

There are other connections between the snow, the weather, and cognitive therapy. But there’s a storm to watch.

Stay warm everyone!

Josh

1There’s a backstory to this: Many, many years ago, I had occasion to visit the back wards of a Connecticut state psychiatric institution. It was a New England icky, hot, humid, summer day. As often happens, a summer squall came in with driving rain, vivid lightening, and a vicious artillery barrage of thunder. It seemed liked the storm was right on top of our heads! Transfixed by the drama, I joined a group of nurses and orderlies who followed the storm through the windows. Sadly, the patients, so out of touch between their psychoses and the effects of the medications were oblivious; disconnected, they remain absorbed in their delusions and inner fog. 

פנינה קוגנוטיבית #026 טבת ט׳ז תשעה 7/1/15

היום יורד שלג בירושלים. נשים את דיון הקודם בצד ונקדיש כמה מילים לשלג ולמזג אוויר.

׳מה הקשר?!’ אני שומע אתכם שואלים. אבל לדעתי יש כמה סיבות שמזג אוויר מאוד רלוונתי לתרפיה קוגנוטיבית. 

מהם:

הסופה בחוץ, והמזג אוויר בכלל, מסמל או מהווה כח ומשפיע שמבחוץ לשליטתנו לחולוטין. אפשר לכוף הרבה דברים לרצוננו עם כח ועם חכמה; המזג אוויר היא לא מהם. אנו מגיבים למזג אוויר; משלימים איתו, מוותרים לו, נכנעים אליו. לא כמו מצב רוח ומצבנו פנימי: הם, לעיני גישה קוגנוטיבית, תחת שליטתנו. רגשותנו, שאיפתנו, ערכים שלנו, הכל, הם בידנו. גישה קוגנוטיבית, מיומניותיו, וכישוריו הן מספקות לנו את יכולות לקחת חיינו הפנימי, החלק הכי עשיר והכי חשוב שלנו, בידיינו.

ויותר, סופות, כמו כל אירוע רב השפעה, משמשות ׳טסט׳ לקישוריות לסביבה ויכולות לזרום ולהשתנות לנסיבות. דוגמא אחת: שלג מרגש הרבה הרבה מאיתנו. אנו הופכים לילדים קטנים: זה כיף!!! מסתכלים דרך החלונות לראות מה קורה. מקשיבים לרדיו לשמוע שוב מתי וכמה ירד (למרות שאותם מטאורולוגים הרבה פעמים טועים בנבואות שלהם-כן, השתמשתי במילה ׳נבואה׳). נסחפים להיסטריה חברתית. אבל יש כאלו שלא כל כך משתגעים. מהם, אנשי עסקים וחברה רצינית שאין להם זמן לשטויות של סופה. זה בסדר, כמובן. אבל יש אחרים שכל כך שקועים בעולמם הפנימי ובצער ובסבל או פשוט שקועים בקיסמם העצמי שאין ביכולתם להינות לא מהשלג, ולא מהריגרסיה לילדות, ולא מהחוויה הטרנסנדלית של הטבע במלוא עוצמתו. וזה אומר המון.

לשמור על הבריאות ותהנו!

יהושע

פנינה קוגנוטיבית #025 טבת טו, תשעה 6/1/15

אחת הסצנות הכי אהובות שלי בסרט, ׳הקוסם מארץ עוץ׳ היא בסוף הסרט. דורתי, איש הפח, האריה, והדחליל חיסלו את המכשפה הרעה של המערב. הם מחזיקים במטטא שלה ומתחננים לפני הקוסם האדיר והגדולֹ לתת להם משאלות ליבם. עוד לא מבינים שהקוסם שרלטן לחלוטין; שדרך טריקים ושטיקים והרבה פסיכולוגיה חברתית הצליח לשלוט על מדינה שלמה של גמדים. מי גילה את השקר? טוטו הכלב. הבני אדם היו עוורים לעובדות; חשבו שהם יודעים את האמת ומבינים את כל הסיפור. אבל טוטו, אין לו את נקודות תורפה הפסיכולוגיות וחברתיות האנושיות, בקלות מוצא את השקרן. הוא גילה את האמת טרם שהמוקסמים מצאו את החורים בסיפור.

סנצה זה מזכיר לי איך שמערכות פוליטיות שולטות ומשתיקות את הכפופים להם שבאים לטיפולנו. בעצם גיוסם לטיפול היא דומה מאוד לאחד מהמטרות הבסיסיות של טיפול קוגנוטיבי: לערער את היציבות ואת תחושת ודאות של ׳עובדות׳ ו׳הנחות׳. (אצלנו, חוסר ודאות הוא כלי עבודה וגם סימן של התקדמות.)

זה אומר שחלק גדול מהאלמות מטעם פוליטיקה נמצא בראש המטופל. בטח שילד מוכה או אישה מוכה או שכיר שחוק ומנוצל שמעו שאסור להעיז לבקש הסדר חדש ביחסים. או מדוכא ראה בעיניו כמה אכזרי ומגבילֹ העולם.אבל אמירה וראייה גרידא היא רק תחילת הסיפור של אזיקים חברתי. הדמיון, הנובע מפחדים רבים ועוורון פסיכולוגי, מושך את האסיר לתא כלא. עלינו לעזור לקליינט למצוא את החורים וחלקים החסרים בנארטיב שלכפיפות. שואלים שאלות, מחפשים לרגעים של שחרור ושל עצמאות ועוזרים לקליינט לשחזר רגעים אלו ולהרחיב את עצמאותו.

 

Cognitive Pearl #028 Tevet 15, 5775 January 5, 15

One of my favorite scenes in the movie, The Wizard Of Oz, takes place almost at the end of the movie. Dorothy, the tin man, the lion, and the scarecrow have killed the wicked witch of the West. They are holding her broom as they plead with the Great And Powerful Wizard to grant them their wishes. They still haven’t realized that this great wizard is a silly charlatan, who has used social psychology to rule over a land of midgets. Who revealed the fraud? Toto the dog! The humans, with their intelligence, could not see the holes in the story; they were seduced into believing that they knew what was what. Toto, though, lacking all of those seductive human social and psychological vulnerabilities, could see the truth and reveal the liar for who he was.

This scene reminds me of how political ‘power over’ systems control and rule over those who are subordinate to them. That is why engaging the politically silenced into treatment is done with a basic cognitive tool: destabilizing the sense of certainty that makes the power-over-me appear so powerful. For sure, the abused child or wife or the employee who has been taken advantage of have really been told that a new balanced arrangement in the relationship is impossible. Or the depressed client has seen with his own two eyes how cruel and confining the world can be. But such ‘hearings’ and ‘seeings’ alone can do little to trap us. It is our imagination, fueled by fear and our psychological vulnerabilities that traps us in prison and irons. Our job is to point out the inconsistencies in the narrative. We ask questions. We make observations. We look for moments when the client felt a measure of freedom and then we work with the client to repeat those moments and to expand on them.

Enjoy the snow everyone!

Cognitive Pearl #027 Tevet 14, 5775 January 5, 15

A client comes for treatment. He’s suffering. He’s confused. He’s ambivalent. He doesn’t know what he wants. But there is one thing that he is clearly afraid of: any changes in his social status. Humanity is a highly social species: just as the body needs oxygen, the psyche needs to social membership. Any threat to that membership, whether real or imagined, will evoke fear and avoidance. Clients need that membership even when that membership comes with an unspeakable costs. Therefore, we must proceed gently. Speaking against tribal affiliation, a destructive family relationship, work environment or any other social connection must be done, if ever, with great care. What we can do is to begin speaking about feelings, self worth, ambitions, failures, and any thing else that is taboo outside the four walls of our offices. With this beginning, we can weave a helpful therapeutic relationship with one of its goals being a change in the client’s social position.

פנינה קוגנוטיבית #024 טבת י׳ד, תשעה 5/1/15

קליינט מגיע. סובל. מבולבל. מתלבט. יודע מה רוצה.  או לא יודע מה רוצה. עם כל המעורפלות, יודע לזהה ממה הוא מפחד: מהפכה דרסטית שאמור, לדעתו, לפגוע בתחושה של יציבות חברתי. אנושות הוא גזע חברתי: חמצן היא בסיסי לגוף; חברה היא בסיסית לנפש. סיכון, אמיתי או דמיוני, לעמדתו בחברה עלול לגרום חרדה ונמנעות. בדרך כלל, הקליינט עדיין זקוק לחברות בחברה לכל מיני סיבות, וגם סיבות טובות. ולכן, אפילו כשאנו מבינים (ואפילו כשהקליינט מבין) שחייו חברתי גובים מחיר נורא (ותבינו שיש מחירים שקשה לתפוס כמה רע בני אדם אחרים)  אנו חייבים להתקדם בזהירות ובעדינות. לא מיד (או באף זמן) מדברים נגד השבט, משפחה, זוג, וכו׳. כן מתחילים בשפה או לקסיקון או ז’רגון חדש. מדברים על רגשות, על ערך עצמי, על שאיפות, על כשלונות, על כל מה ש׳טבאו׳ חוץ מחדר ארבע כותלי חדר טיפול. ועם זה רוקמים יחס טיפולי שאחד ממטרותיו היא לשנות מקומו בחברתו

פנינה קוגנוטיבית #023 טבת י׳ג, תשעה 4/1/15

עד כה, התייחסנו לקליינטים שקשיי התקשורת אתנו ועם עולמם הפנימי נובעים מחוסר מודעות לתוכן פנימי או חסרה להם שפה מילולית לתאר את מה שקורה בפנים. נשים אותם בצד ונתייחס לאלו שמושתקים עקב ניגודים פוליטיים‘. 

נקדים שכשמדברים על פוליטיקה איננו מדברים על מפלגות, פריימריז, וחברי כנסת. אלא, אנו מדברים על עצמאות ויכולת של כל בן אדם לפעול ולחשוב ולדבר כעצמאי בתוך החברה שלו. חברות בחברה דורשת ויתורים ברצון ובחשיבה. היא גם כופה גבולות על הבעה עצמאית ואוטנטית אם הבעות הנחשבות כמסוכנות להיררכיה של החברה. זה לא המקום לכנס לסוגי חברות ואיך מאשרות עצמאות למי ועוד נושאים חשובים. מה שרללונתי פה שחברות במשפחה, זוג, מקום עבודה, מדינה,וכל זוג חברה אחרת היא דורשת מחיר ולהרבה קליינטים המחיר היא שתיקה הן בדיבור הן בפעולה ואפילו לפעמים במה שחושבים.

אם אלמים למה הם מגיעים לטיפול?׳ אני שומע אתכם שואלים. ולזה יש כל מיני סיבות: מהן: הפנייה היא לסיבה אחרת.מישהו ׳שומע’ שמקצועי ספיצי יכול ל׳פתור׳ בעיות בקשב וריכוז, או בזוגיות, או בכעסים, או בזה או בזה. יש עוד מצב שה׳סימפטום׳ כל כך מפריע לסדר יום ופוגע בנורמות של החברה שהגבולות של ההיררכיה לא מסוגולת לבלום את ביקוש לעזרה. ויש, ה׳נושרים׳ שמסתבכים בחברות תחליפיות ככנופיות וחבורות שנמצאות בשוליים. משם, דרך המשטרה וגורמים חיצוניים עם מספיק כח, הנושרים מגיעים לטיפול. ויש אחרים שמוצאים איזהשהו דרך, בגלל כאבים אדירים ואכזבות רבות, ובאים לטיפול.

למרות הפניה לטיפול ועזרה, האלמים האלו מתלבטים על מכונתם לדבר נגד הנורמות מאופן רציני. זה לא מפתיע; קשרי נאמנות לא בקלות מותרות. ולכן, אנו נכנסים לשדה מוקשים בזהירות ובחכמה ועם מוכנות ספוג כמה פצצות. ועל זה נמשיך מחר. 

שבוע טוב לכולם!!
 
יהושע